בית המשפט המחוזי של ארצות הברית עבור המחוז המזרחי של פנסילבניה
מזכר תביעה אזרחית 09-902
באוקטובר 2000, דוהרטי נידון למות על הצתת ביתה של חברתו בשנת 1985. שני בניו, ג'ון בן ה-3 ודניאל בן ה-4, מתו בשריפה.
כמעט 15 שנים מאוחר יותר, ב-14 באפריל 1999, המשטרה עצרה את דאוארטי באשמת הצתה ושני אישומים ברצח.
בהצהרה למשטרה, דאוארטי אמר שהוא יצא לבר עם חבר אבל היה אמור להשתתף בפגישה של אלכוהוליסטים אנונימיים באותו לילה. כשחברתו איתרה אותו והופיעה בבר בסביבות השעה 23:30, היא אמרה לו בכעס ללכת הביתה כדי לצפות בילדים שלו, שאמם הייתה אשתו הפרודה של דאוארטי.
חברתו של דאארטי הלכה הביתה, ארזה את בגדיה והשאירה את הבנים של דאפרטי עם בייביסיטר בגיל ההתבגרות. בשעה 1:30 לפנות בוקר, לבייביסיטר נמאס לחכות לדוהרטי שיגיע והשאירה את הבנים ישנים וחזרה לביתה הסמוך.
לאחר שעזב את הבר, דוהרטי הלך לביתה של אשתו הפרודה. דוהרטי אמר לה שחברתו רצתה שיעזוב את ביתה והוא שכנע את אשתו להתלוות אליו לבית כדי שתוכל לקחת את הילדים.
כשהם הגיעו, דאגרטי מצא פתק שבו חברתו אמרה שהיא מסיימת את מערכת היחסים שלהם ולוקחת את בנה. ״אל תטרח לנסות למצוא אותי,״ אמרה. הוא הראה את הפתק לאשתו והתחנן בפניה שתישאר איתו.
היא סירבה וביקשה ממנו להוריד את הילדים. הוא האיץ בה לעלות למעלה והיא סירבה כי היא פחדה שדוארטי ינסה 'לבוא' אליה. לבסוף, היא התעייפה מההתקדמות המינית של דאוארטי ועזבה את הבית, כשהיא מבטיחה לחזור בבוקר לביקור המתוכנן שלה עם הילדים.
בסביבות השעה 04:00 הוזעקו מכבי האש לבית ומצאו את בית החצר כשהוא בלע בלהבות. המשטרה מצאה את דוהרטי בפטיו הקדמי, לבוש רק זוג ג'ינס. כששאלו אותו לשמו, הוא ענה: 'שמי בוץ. אני צריך למות על מה שעשיתי'.
בחדר השינה האחורי בקומה העליונה, המשטרה מצאה את גופותיהם חסרות החיים של בניו של דאוארטי, דניאל בן ה-4 וג'ון בן ה-3. הנערים מתו משאיפת עשן והרעלת פחמן חד חמצני וייתכן שנשרפו מהאש בעודם בחיים.
נקבע כי השריפה הוצתה בכוונה כאשר החוקרים מצאו שלוש נקודות מוצא נפרדות; מושב אהבה, ספה ושולחן האוכל. למרות שההערה של דאגרטי נראתה כהודאה, לא הוגשו כתבי אישום.
בראיון משטרתי כשעה לאחר השריפות סיפר דאוארטי לבלש שהוא ישן 15 דקות לפני שהתעורר כששמע להבות וראה את הווילונות על החלון הקדמי בוערים.
דאוארטי הודה שלא הזעיק את מכבי האש, אלא ברח מיד מהבית. הוא אמר לבלש לאחר מכן, ללא הצלחה, ניסה לכבות את השריפה עם צינור גינה של השכן, ואז ניסה לטפס על סולם כדי להגיע אל ילדיו. הלהבות, לדבריו, מנעו ממנו להגיע לילדיו.
במשפט, גרסתו של דאוארטי לאירועים הללו השתנתה, ולדבריו הוא נכנס שוב לבית הבוער פעמיים, פעם אחת עשה אותו בחזרה לסלון, שלדבריו היה שקוע בלהבות בשלב זה, ואז מאוחר יותר, נכנס לחדר האוכל הבוער. דרך דלת אחרת.
חוקר הצתות העיד במשפט כי טענתו של דאוארטי שהיה על הספה כשהבחין שהווילונות בוערים לא הייתה אמינה שכן, בהתבסס על נקודות ההצתה ודפוסי האש, הספה הייתה נצרכת במלואה בלהבות לפני הווילונות. עלה באש.
הוא גם אמר שאדם שהיה על הספה בזמן שהווילונות הוצתו תחילה היה נכווה או נהרג קשות. החוקר אמר כי האדם שהצית את השריפה היה האדם היחיד שעשוי להספיק להימלט ללא פגיעה.
דאוארטי לא סבל מכוויות כלשהן ולא הראה סימני חשיפה לעשן או אש. כשנשאל על ידי המשטרה כיצד התחילה השריפה, דאוארטי שיער כי היא נגרמה משקע חשמל תקול. מערכת סטריאו ומאוורר היו מחוברים לשקע, ליד החלון הקדמי. דוהרטי הכחיש שהצית את השריפה.
בחקירה הנגדית, עורך דינו של דאוארטי ביקש מהבלש לתאר את התנהגות מרשו במהלך הראיון. התגובה הייתה כזו שההגנה כנראה לא ציפתה לה; 'הוא לא היה כועס כמו מישהו שאיבד את הילד שלו'.
במשפט, התובעים הציגו שני מודיעים של בית הכלא שהעידו שדוארטי אמר להם בבכי שביצע את הפשע כדי לנקום באשתו הפרודה. אישה שהייתה נשואה לדאהרטי לאחר הרציחות סיפרה למשטרה כי, מספר פעמים במהלך נישואיהם, דאהרטי הודה בפניה כי הוא הצית את השריפה שהרגה את שני בניו.
חבר המושבעים מצא את דאהרטי אשם לאחר פחות משלוש שעות של דיון והוא נידון רשמית לשני גזרי דין מוות ב-6 באוקטובר 2000 לאחר שחבר המושבעים התלבט במשך ארבע שעות בלבד. התובעים אמרו כי קתי דיפל, אמם של הנערים המתים, הסכימה עם גזר הדין וגזר הדין.
בית המשפט העליון של פנסילבניה אישר את עונשי המוות של דאהרטי בחוות דעת מיום 20 באוקטובר 2004. בית המשפט דחה טענה חוזרת ב-9 בדצמבר 2004. ב-7 במאי 2005 הגיש דאהרטי עתירה לצו אישור לבית המשפט העליון של ארצות הברית . Certiorari נדחתה ב-3 באוקטובר 2005. דוהרטי, בן 45, הוא אסיר במוסד הכליאה הממלכתי בגרין.
מומחים מטילים ספק בעשרות הרשעות בהצתות
דניאל דוהרטי הורשע בהצתת שריפה שהרגה את ילדיו; כמה מומחים אומרים שאין עדות להצתה
מאת סקוט מיכלס - Abcnews.go.com
20 באוגוסט, 2008
עד שהכבאים כיבו את הלהבות שארעו בבית השורה הלבנים של דניאל דאוארטי, זה היה מאוחר מדי.
שכנים סיפרו כי דוארטי, שסיפר כי נרדם על הספה, יצא ברח מהבית וניסה לכבות את השריפה בצינור של השכן. קצין משטרה אמר מאוחר יותר שדוארטי, שעמד בלי חולצה מחוץ לביתו בצפון פילדלפיה עם שחר ה-24 באוגוסט, 1985, אמר, 'שמי הוא בוץ. אני צריך למות על מה שעשיתי'.
עד אז, אש ועשן עברו לחדר השינה בקומה העליונה והרגו את שני בניו של דאוארטי, ג'ון בן ה-3 ודני בן ה-4.
בסינון בין ההריסות ובוחן את דפוסי הכוויה שהותירו הלהבות, ג'ון קווין, עוזר מפקד כיבוי אש, הגיע למסקנה שהשריפה היא מקרה של הצתה.
במשפטו של דאגרטי, קווין אמר שהשריפה התחילה כמעט בו זמנית בשלושה מקומות נפרדים - על הספה ועל מושב האהבה ומתחת לשולחן האוכל. נקודות המקור המרובות, אמר, היו סימן בטוח שהשריפה הייתה מכוונת.
איש לא הטיל ספק במסקנתו. לקח כמה שעות עד שחבר מושבעים הרשיע את דאהרטי ברצח שני בניו והוא נידון למוות.
אבל כמה מומחי הצתות מובילים אומרים כעת שלא היו עדויות מדעיות להצתה באותו לילה. קווין, אומרים מומחים אלה, הסתמכה על אמונות ארוכות אך מוכפשות כיום לגבי אופן התנהגות השריפות והסימנים שהן משאירות מאחוריהן.
'הוא היה כל כך רחוק מהבסיס שזה לא ייאמן שאף אחד לא קרא תיגר על המומחיות או המתודולוגיה שלו', אמר ג'ון לנטיני, חוקר שריפות ידוע בארץ שהוא מומחה להגנה בבקשתו של דאהרטי לבטל את הרשעתו. 'כל מי ששם לב ב-20 השנים האחרונות היה יודע שמה שהוא אומר היה לגמרי מחוץ לקיר'.
טכניקות מיושנות אלה שנפוצו בעבר על ידי חוקרי שריפות, מזהירים לנטיני ואחרים, עשויות להנחית עשרות אנשים חפים מפשע בכלא בגלל שריפות שלא הציתו. המקרה של דוהרטי הוא אחד ממה שצפוי להיות שורה של אתגרים משפטיים למקרי הצתה משנות ה-70, ה-80 ותחילת שנות ה-90.
״לא הצתתי אש. אני אדם חף מפשע הנידון למוות ויש לי ילד בחוץ שזקוק לעזרתי', אמר דאהרטי בראיון טלפוני שנערך לאחרונה מהנידון למוות בפנסילבניה.
שופט בפילדלפיה שוקל כעת את בקשתו של דאהרטי לבטל את הרשעתו וצפוי להכריע בתחילת אוקטובר. הפרקליטות המחוזית סירבה להגיב, אך בעיתונים בבית המשפט היא טענה כי חוות הדעת של קווין תקפה וכי קיימות ראיות רבות לכך שדוארטי הרג את ילדיו בכוונה תחילה. קווין, שפרש כעת, סירב להגיב.
'חוות הדעת הללו [של המומחים של דאוארטי] אינן אלא קוורטרבק של יום שני בבוקר ולא היו משפיעות על תוצאות משפטו של הנאשם', כתבו התובעים.
אין בדיקת DNA במקרי הצתה
למרות שלא ברור כמה הרשעות התבססו על מה שמומחים אלה אומרים שהוא מדע מיושן, מומחים שהתייעצו על ידי ABCNews.com הציגו את המספר בין כמה עשרות לכמה מאות. חוקרים רק עכשיו מתחילים במאמץ לקטלג רשימה מקיפה של מקרים מפוקפקים.
'אני צריך לומר ש-10 [אחוז] עד 20% מהמקרים שהוכרעו בשנות השמונים ותחילת שנות התשעים היו כנראה שגויים, או יכלו להיות שגויים', אמר ג'ון דהאן, חוקר הצתות לשעבר במשרד המשפטים של קליפורניה.
קשה יותר לבטל הרשעות בהצתה מאשר מקרים שבהם ראיות DNA ברורות מצביעות על חפותו של הנאשם. למרות שסביר להניח שבמקרים רבים נעשה שימוש במדע הצתות גרוע, לא ברור באיזו תדירות העדות הזו שינתה את ההבדל בשליחת מישהו לכלא, אמר ג'יימס דויל, מנהל המרכז לפרקטיקה משפטית מודרנית במכללת ג'ון ג'יי למשפט פלילי.
'לא תהיה לך הנוחות של בדיקת DNA סמכותית כדי לומר לך שאתה צודק או טועה', אמר דויל, שמוביל את המחקר המקיף הראשון של מקרי הצתות ישנים.
למרות מאמצי הסבה מחדש ומקרים מפורסמים כמו דוהרטי, כמה חוקרי שריפות ממשיכים להשתמש ולהגן על טכניקות מיושנות, אומרים דויל ואחרים.
בתרגילי אימון לחוקרי שריפות ותיקים שנערכו על ידי הממשל הפדרלי, פחות מרבע מהחוקרים הצליחו בדרך כלל לזהות את הגורם לשריפות ניסוי, אמר סטיב כרמן, שפרש לאחרונה כסוכן מיוחד בכיר בלשכת האלכוהול, הטבק, כלי נשק וחומרי נפץ.
באימון אחד משנת 2005, מצא כרמן שפחות מ-6 אחוזים הצליחו לזהות את החלק בחדר שבו התחילה שריפה ניסוי.
'אנחנו עדיין מגלים שבמקרים מסוימים, תלוי איך האש בוערת, חלק מהאנשים עדיין לא מבינים את הדברים שהם רואים', אמר.
הפרקליטים חוששים כי ייתכן שטכניקות חקירה מיושנות הובילו להוצאה להורג של אדם חף מפשע. בשבוע שעבר הודיעה הוועדה לזיהוי פלילי של טקסס, שהוקמה כדי לבחון את ההאשמות על התנהגות פסולה משפטית, כי תבדוק את המקרה של קמרון טוד ווילינגהם, שהוצא להורג ב-2004 בגין הצתת שריפה שהרגה את שלושת ילדיו.
מחקר משנת 2006 בחסות פרויקט התמימות הגיע למסקנה שהשריפה ב-1991 לא הוצתה בכוונה. לפי המחקר, עדותו של חוקר השריפות במשפט התבססה על הנחות כוזבות.
הוכחות בהרשעות בהצתה נחקרו
עד תחילת שנות ה-90, חוקרי שריפות רבים ביססו את מסקנותיהם על מה שדהאן מכנה 'גישת ספרי הבישול' - סדרה של סימנים מוכיחים שלמדו אותם הצביעו על הצתות, אך לא היו נתונים לניתוח מדעי קפדני.
החוקרים לימדו, למשל, שזכוכית סדוקה דק נגרמת מאש לוהטת בצורה יוצאת דופן, ששריפות תמיד נשרפות, שריפות הנגרמות על ידי מאיצים כמו בנזין נשרפות יותר משריפות רגילות ושבטון סדוק הוא סימן למאיץ. כל התיאוריות הללו התבררו כשגויות.
'חקירת שריפות הייתה באופן מסורתי יותר אמנות מאשר מדע. למדת את האמנות וקצת ניסיון מאנשים שבאו לפניך', אמר אלפרד פיסאני, מומחה להצתות שנשכר על ידי עורכי הדין של דאוארטי. ״אם ראית דפוס צריבה בצורת בריכה על הרצפה, זה אומר שאולי נעשה שימוש בבנזין. עכשיו אנחנו יודעים שזה לא נכון״.
שינוי גדול אחד הגיע עם ההכרה בתופעה המכונה פלאה-אובר. כאשר אש בוערת בתוך חדר, היא שולחת עשן ואנרגיה לעבר התקרה, מה שהופך את החדר לחם יותר. כאשר החדר מגיע לטמפרטורה מסוימת, כל מה שדליק בו נדלק כמעט בו זמנית.
הנזק שנוצר עלול לגרום לסימנים שנחשבו בעבר כאינדיקטורים להצתה, כגון דפוסי צריבה על הרצפה שנראים כנקודות התחלה מרובות לשריפה. פלאשאובר יכול להתרחש תוך דקות ספורות, אמונות ישנות מאתגרות שרק שריפות שהודלקו עם מאיצים יכולות לבעור כל כך מהר.
במקרה של דאגרטי, לנטיני ופיסאני אומרים כי נזקי השריפה שקווין זיהה כנקודות מוצא נפרדות נגרמו כתוצאה מהבזק. לדבריהם, לא ניתן לקבוע את מקור השריפה, אך אין סיבה להסיק שמדובר בהצתה.
קווין הגיע למסקנה שהשריפה התחילה בשלושה מקומות כמעט באותו זמן.
למרות זאת, דאוארטי נעצר רק 14 שנים לאחר השריפה הקטלנית, כאשר גרושתו השנייה, שהייתה מעורבת בסכסוך משמורת עמו, אמרה למשטרה כי הוא הודה בהצתת השריפה. עורכי דינו ומשפחתו של דאוארטי אומרים כי אשתו לשעבר, שמתה מאז, הודתה מאוחר יותר שהמציאה את הודאתו.
שני מודיעי בית הכלא העידו גם שדוארטי הודה שהצית את האש בכוונה כדי לחזור אל חברתו, שאיימה לעזוב אותו, ובגרושתו הראשונה, שלדבריו בוגדת בו ומשתמשת בסמים.
בליל השריפה, דאוארטי, שהיה לו בעיית שתייה, היה אמור להיות באלכוהוליסטים אנונימיים. במקום זאת, חברתו מצאה אותו בבר ואמרה לו שהיא עוזבת אותו. היא השאירה את שני הבנים של דאוארטי בבית עם בייביסיטר. כשהגיע מאוחר, הבייביסיטר עזבה, לפי מסמכי בית המשפט.
שמונה שנים על הנידונים למוות במקרה הצתה
גרושתו הראשונה של דאוארטי, אמם של דני וג'ון, כינתה אותו 'שיכור מגעיל' ואמרה שהוא היכה אותה, אבל הוא מעולם לא נגע בילדיו.
'זאת הייתה תאונת מומים בעיניי,' אמרה קתי דיפל על השריפה. 'היו לנו עליות ומורדות אבל הוא מעולם לא פגע בילדים שלו'.
דוהרטי אמר שהוא הגיע הביתה מאוחר באותו לילה והלך לישון על הספה בקומה התחתונה. הוא אמר שהוא התעורר כמה דקות לאחר מכן וראה את הווילונות עולים באש. לטענתו, הוא ברח מהבית, ניסה לכבות את הלהבות באמצעות צינור וניסה מספר פעמים לרוץ בחזרה לתוך הבית.
קצין משטרה אמר שדוארטי אמר, 'שמי הוא בוץ, אני צריך למות על מה שעשיתי', למרות שדוארטי, בראיון, הכחיש זאת.
בעיתונים בבית המשפט טוענים התובעים כי חקירתו של קווין הייתה מעודכנת מבחינה מדעית בשנת 1985. הם גם טוענים שלנטיני ופיסאני מסיקים שסיבת השריפה לא הייתה ידועה, ולא שהשריפה לא הייתה יכולה להיות הצתה, ושעדותם לא הייתה ידועה. שינו את תוצאות המשפט.
'אמנם מדע חקירת השריפות התפתח מאז 1985 ויצר טרמינולוגיה חדשה עד שנת 2000 - 15 שנים לאחר חקירתו של סגן קווין על השריפה ברחוב קארבר 929 - התנהגות השריפה לא השתנתה אפילו טיפה אחת מאז גילויה ,' הם כתבו.
'העובדה שהמומחים השכירים של הנאשם מעניקים שם חדש 'מדעי' לתופעת התנהגות השריפה, לא אומרת שהימנעותו של סגן קווין מלהשתמש בשם זה בשום צורה מצמצמת את החשיבות של תצפיות ותיאורים מדויקים שלו על מערך הנאשם באש, ' כתבו התובעים.
דאוארטי, שנמצא במשפט הנידונים למוות כבר שמונה שנים, חזר לקשר עם בנו מאשתו השנייה, שמתה מאז. בנו לא החזיר הודעה מ-ABC News.
'נסעתי ברכבת והנה אני נידון למוות בזמן שהבן שלי שם בחוץ ללא הורים', אמר דאוארטי. 'כל מה שהיה לי נעלם'.
Daniel J. Dougherty EK-7623
דeathrow-usa.us
מה קרה?
ב-24 באוגוסט 1985 איבדתי שני בנים בשריפה בבית. אמרו לי שהאש הייתה חשודה. נלקחתי לחקירה ושוחררתי. שנים חלפו, והאישה שאיתה חייתי (בזמן שזה קרה) אומרת שהגבר שלדעתה יכול היה לעשות את זה לבנים שלי מת, (הוא לקח את חייו). הזמן עובר ואני התחתנתי פעם נוספת, וסטיבן נולד, והנישואים מתפרקים.
בשנת 1998, אשתי לשעבר מתקשרת למשטרה ואומרת שסיפרתי לה שהשתמשתי בבנזין כדי להדליק את השריפה, (אבל בדיקת מעבדה אומרת שלא היה שום תאוצה). מרשל האש שינה את הסיפור שלו כך שיתאים לשלה. ביום מעצרי מתקשרת אשתי לשעבר ומשאירה הודעה במשיבון של אחיותי שבה נכתב: 'אני יודע שהוא לא עשה את זה אני עדיין אוהב אותו'.
הקלטת זו נעלמת לאחר שנמסרה לעורך הדין הממונה על ידי בית המשפט. ואז כשאני מוצא ניירת שמוכיחה שמה שנאמר בשיחת הטלפון שהובילה למעצר שלי הוא שקר, לא משתמשים בגרושתי. מרשל האש משנה שוב את סיפורו ומשתמשים בשני מודיעי בית הכלא השקרניים. האמת לא יוצאת לאור במשפט. עורך הדין שהיה לי, במשפט עשה עסקאות עם ד.א., לא ידעתי על כך.
עכשיו אני יושב ב-Death-Row על פשע שלא עשיתי או שאולי אפילו לא קרה!!!
דניאל דאגרטי, נכון, הורשע בהצתת שריפה שהרגה שני בניו, ג'ון ודני.
